היסטוריה wwe

ראו מול סמקדאון. אריק בישוף מול סטפני מקמן, פול היימן וקורט אנגל. איך כל זה התחיל? למה כל זה התחיל? למי זה טוב?

 

ראשית הדיבורים על פיצול ה-WWE (לשעבר WWF) לשני חלקים באו לאחר רכישת WCW בשנת 2001. המקמהונס קיוו לקבל זמן שידור נוסף מרשת TNN עבור תוכנית WCW, אך הרשת סירבה להיענות לבקשה. לכן, הוחלט להתחיל בסטוריליין של פלישת WCW (שהתאחדה מאוחר יותר עם פלג של ECW ליצירת ה-Alliance), במטרה שיוביל לבסוף לפיצול כך שתוכנית אחת תישאר של WWF והשנייה של WCW. כישלון הפלישה הוביל להקפאת התוכנית הזאת. אולם להנהלה היה ברור שהמצב הנוכחי לא יוכל להימשך. הרוסטר שלהם היה רחב יותר מתמיד ועמוס במתאבקים כשרוניים שלא מגיעים לידי ביטוי עקב מחסור בזמן טלוויזיה. אותם מתאבקים בכירים הופיעו בשתי התוכניות המובילות ולא נשאר זמן לחשוף מתאבקים אחרים. כמו כן, הנוכחות של כל אותם מתאבקים בכל תוכנית הגביל את מספר הסטורליינים האפשריים. ההנחה היתה שאם יחלקו את רוסטר לשניים, כאשר כל חצי מתנהג כארגון נפרד, ניתן יהיה להכפיל את מספר המתאבקים המופיעים ואת מספר הסטורליינס (לדוגמה, אם רוק לא יופיע בראו ואוסטין לא יופיע בסמקדאון, אפשר יהיה לתת זמן השידור שהוקדש להם בתוכניות אלה למתאבקים צעירים וחדשים). כמו כן, השאיפה היתה שעל ידי יצירת שתי חברות שונות, ניתן יהיה גם להגדיל את הרווחים. במקום ארוע אחד בערב (תוכנית טלוויזיה או האוס שואו) ניתן יהיה להריץ שני ארועים במקביל. במקום ארוע פיי-פר-ויו אחד ניתן יהיה לקיים שניים. אלה היו המטרות של הארגון לפני הפיצול. האם הם הצליחו בכך? בצורה חלקית בלבד. אלה הסיבות העסקיות, האמיתיות, לפיצול. כעת, ניגש להסבר איך הדבר התבצע מבחינת סטורלין טלוויזיוני.

19/11/2001, שרלוט, צפון קרוליינה – יום לאחר סרבייבור סיריס. ערב קודם WWF ניצחו את האלייאנס. האליינס פורקה, שיין וסטפני חייבים לעזוב, כל מתאבקי האליינס אינם (מלבד אלה שהחזיקו בתארים וטסט שזכה בחסינות) ותואר האליפות של WCW נקרא החל מהערב "אליפות העולם". וינס מקמן שוב על פיסגת העולם, מחזיק את עולם ההיאבקות בכף ידו. אך הוא לא יזכה לשמוח לאורך זמן. בסיום התוכנית, כאשר וינס עומד להעניק את תואר האליפות לקורט אנגל, נשמעת מוזיקה מוכרת ברמקולים. ריק פלייר. Nature Boy. השחקן המלוכלך ביותר בעסק והאיש שההופעה האחרונה שלו היתה בתור נשיא WCW לפני הרכישה. נייץ´ עושה את הקאמבק בפני הקהל הביתי וחושף שכאשר שיין וסטפני מכרו את המניות שלהם ב-WWF על מנת להקים את האליינס, הוא היה הרוכש. כן, הוא כרגע שולט על 50% מהחברה והוא שותף שווה זכויות לוינס בניהול. במילותיו של ריק פלייר:

“…You and I are now limousine ridin´, jet flyin´, kiss stealin´, wheelin´ dealin´ son of a guns! You know why? Because we´re PARTNERS. Yeah, the Nature Boy and Vince McMahon - partners. Woooo!"

שני בעלים. אחד פייס והשני היל. לשניהם כח שווה. ניתן לראות בערב זה את תחילת הדרך לפיצול.
פלייר ומקמן ניהלו ביחד את האירגון אך מעולם לא ראו עין בעין. הסכסוך הזה הוביל לקרב בין שניהם ברויאל רמבל של שנת 2002, קרב אותו ניצח ריק פלייר. ההפסד של וינס הוביל אותו לשיגעון (לפחות בטלוויזיה, אבל ניתן לטעון שגם במציאות יש לו כמה ברגים רופפים שם למעלה) וגרם לו להביא את NWO, אך זה כבר פיאסקו אחר שיילמד בקורס "איך לעשות את הדבר הלא נכון בצורה הלא נכונה ולהיראות כמו אידיוט".
וינס ופלייר המשיכו להילחם על ניהול החברה וכל אחד ניסה להשיג יד עליונה על השני, אך ללא הצלחה.
לאחר האירוע הבא, No Way Out, העניינים התחילו לזוז קדימה. באירוע עצמו וינס ופלייר התערבו בקרב בין רוק לאנדרטייקר, מה שהוביל לפיתוח הפיוד בין פלייר לטייקר. בשבועות הקרובים טייקר ניסה למשוך את פלייר להיאבק בו ברסלמניה אך פלייר סירב. רק לאחר שטייקר תקף את משפחתו וחבריו של פלייר, פלייר הסכים לקרב. וינס מקמן ראה בזה את ההזדמנות שלו. הוא פנה למועצת המנהלים וטען שזוהי התנהגות חסרת אחריות מצד פלייר, להיכנס לזירה בהיותו בעלים של החברה. מועצת המנהלים קיבלה את דעתו של וינס והעניקה לו שליטה מלאה על החברה באופן זמני, עד אחרי הקרב ברסלמניה 18.
(כאן אנחנו רואים דוגמה לסטוריליין בולט חסר הגיון, מכיוון שלמועצת המנהלים מעולם לא היתה בעייה עם קרבות בהם וינס השתתף, לא כל שכן הקרב בין וינס לפלייר ברויאל ראמבל האחרון. דבר זה הוא רק דוגמה אחת לחוסר המחשבה שגרם לעתים קרובות נזק לסטורליין הזה ולאחרים).
18/03/2002, מונטראול, קנדה. זוהי תוכנית ראו ראשונה אחרי רסלמניה 18. במרכז התוכנית, נאום של לינדה מקמן. לינדה מכריזה שמועצת המנהלים הגיעה למסקנה שעם שני בעלים שווים (וינס ופלייר) הארגון לעולם לא יוכל להתנהל כמו שצריך. לכן הם הציעו פיצול, או בשפתם – מתיחת מותג (Brand Extension, מושג ידוע בעולם העסקים). ריק פלייר יקבל שליטה מלאה על ראו בעוד וינס מקמן יקבל את סמקדאון. כללי הפיצול הם כאלה: בשבוע הבא ייערך דראפט בו כל צד יבחר את המתאבקים שלו. הטאלנטים יהיו בלעדיים לרוסטר אליו נבחרו. שני היוצאים מהכלל הם האלוף הבלתי מעורער ואלופת הנשים, אשר יהיו משותפים לשני הרוסטרים.

25/03/02, פן סטייט, הדראפט. על הבמה ניצב פודיום שמיועד להכרזות של וינס ופלייר על הבחירות שלהם, אך בפועל רוב הבחירות לא הוכרזו מעל הבמה אלא במסגרת קטעים מאחורי הקלעים. כמו כן, בתוכנית יוכרזו רק עשר הבחירות הראשונות של כל צד, כאשר השאר ייבחרו ב"הגרלה" אחרי השידור. שם אחד שנעדר בצורה בולטת מהתוכנית הוא סטיב אוסטין, אשר לקח פסק זמן פרטי עקב חוסר שביעות רצון מהמצב (סימן לבאות) ולכן הוא לא גוייס באותו ערב. עוד שניים שלא גוייסו באותו ערב הם טריפל ה´ וכריס ג´ריקו. הם נאבקו על האליפות באותו ערב (בקרב משולש עם סטפני מקמן) ולכן הוחלט שהמפסיד יגויס לאחר התוכנית והאלוף, כפי שהוכרז שבוע קודם, משותף לשתי התוכניות.




הנה הרוסטרים המקוריים, כפי שנקבעו לאחר הדראפט וההגרלה (השמות המודגשים נבחרו במהלך התוכנית). האלופים היו טריפל ה´ וג´אז.
Raw:
אנדרטייקר, NWO (קווין נאש, סקוט הול, אקס-פאק), קיין, רוב ואן-דאם, בוקר טי, ביג שואו, בה-בה ריי דאדלי, ברוק לסנר, וויליאם ריגל, ליטה, בראדשו, סטיבן ריצ´ארד, מאט הארדי, רייבן, ג´ף הארדי, מר. פרפקט, ספייק דאדלי, די.לו בראון, שון סטאזייאק, טרי, ג´אקלין, גולדאסט, טריש סטרטוס, ג´סטין קרדיבל, ביג בוס מן, טומי דרימר, קראש הולי, מולי הולי

Smackdown:
רוק, קורט אנגל, כריס בנואה, האלק הוגאן, בילי וצ´אק, אדג´, ריקישי, די-בון דאדלי, מארק הנרי, מייבן, בילי קידמן, טאג´ירי, כריס ג´ריקו, אייבורי, אלברט, הוריקן, אל סנואו, לאנס סטורם, דיאמונד דאלאס פייג´, טורי ווילסון, סקוטי טו הוטי, סטייסי קיבלר, כריסטיאן, טסט, פארוק, טאז, הארדקור הולי, ביג ואלבווסקי, סאטורן

כאמור, בשבוע הבא סטיב אוסטין חזר וחתם בראו.

2002: הרוסטרים המקוריים, כפי שנקבעו בדראפט (השמות המודגשים נבחרו בתוכנית עצמה):

*אוסטין לא גויס בדראפט אלא חתם בתוכנית רו מאוחר יותר.

בתקופה הראשונה הכל די צלע. במקום לקבל שתי תוכניות נפרדות ושונות, עם זהות מוגדרת, קיבלנו לא יותר משני חצאי ארגון. לא היתה תחושת תחרות, לא היתה תחושה שכל צד מנסה להיות טוב יותר מהשני. כעבור זמן ריק פלייר הפך להיל ונכנס לפיוד עם סטיב אוסטין, כך שבשתי התוכניות היה לנו את אותו סטוריליין של בוס רע מול מתאבק טוב. הפיצול נפגע גם מכך שלא היתה הפרדה מלאה. באירועי פיי פר ויו השידור נוהל כולו על ידי ג´ים רוס וג´רי לולר, גם בזמן קרבות של סמקדאון. היה לנו פיוד בין מתאבקים משני הרוסטרים (אנדרטייקר מול טריפל ה´) שהיה מנותק למעשה מהפיצול בין הרוסטרים. הדברים פשוט לא עבדו.
נקודת השפל היתה העזיבה של סטיב אוסטין. ביום שאוסטין עזב (10/06/2002), וינס מקמן הגיע לראו והציב אתגר בפני ריק פלייר. קרב אחד, באותו ערב, המנצח מקבל שליטה מלאה על החברה. בסיועו של ברוק לסנר וינס זכה בקרב ובשליטה על החברה. לכאורה, זאת היתה נקודת מוצא לביטול הפיצול – אם הפיצול החל עקב מאבקי שליטה בין שני הבעלים, הרי שברגע שהשליטה אוחדה אין צורך בפיצול יותר. אולם הפיצול נמשך בתירוץ הדי מוזר שוינס מחוייב להמשיך בו (למה ומדוע? על כך לא קיבלנו תשובה). בדיעבד, התברר שזאת החלטה טובה מכיוון שאז החלה תנועה לכיוון שלב ב´ של הפיצול. לאחר מספר שבועות בהם וינס שלט בשתי התוכניות, הגיע השלב הבא, שלב המנכלי"ם.

15/07/2002, ניו ג´רזי, ראו. וינס מודיע בתחילת התוכנית שהוא שכר שני מנהלים כלליים, אחד לכל תוכנית. הערב ייחשף המנכ"ל של ראו ומנכ"ל סמקדאון ייחשף בתוכנית הקרובה. כמו כן נפתח פתח לעידכון הרוסטרים כאשר הוא הכריז שטאלאנטים יוכלו לחתום על חוזים חדשים עם מי שיציע להם תנאים טובים יותר. כעבור כשעה, קיבלנו את אחת ההפתעות הגדולות של השנה, אם לא של העשור האחרון בעולם ההיאבקות. מנכ"ל ראו התגלה כלא אחר מאריק בישוף, נשיא WCW לשעבר ואוייב (אמיתי) של וינס מקמן. נאום הפתיחה של בישוף הזכיר לנו את העבר הסוער שלו, את האגרסיביות שלו, את חוסר הרחמים ואת המוכנות לעשות הכל למען ההצלחה, ובישוף נשבע שהוא ייעשה הכל למען ההצלחה של ראו. אחד הצעדים הראושנים שלו היה נסיון למשוך את אחד הכוכבים הגדולים של סמקדאון, טריפל ה´. כעבור שלושה ימים נחשפה הזהות של מנכ"ל סמקדאון, סטפני מקמן. היא גם התחייבה לפעול למען הצלחת התוכנית ולשמור על טריפל ה´ בתוכנית שלה.
השבוע הזה סימן עבור רבים את ההתחלה האמיתית של הפיצול, לאחר החודשים הכושלים הקודמים. בסוף אותו שבוע התקיים הפיי-פר-ויו ונג´נס. אחד הדברים החשובים באותו אירוע (מלבד הקרב על טריפל ה´) היה הצירוף של מייקל קול וטאז לשידור האירוע. סטפני מקמן החליטה שצוות השידור שלה גם זכאי לשדר באירועים הגדולים, ולכן קול וטאז שידרו את החלק הראשון של ונג´נס ואילו ג´ים רוס וג´רי לולר את החלק השני. בחודש הבא, סאמרסלאם, אופן השידור התייצב על הפורמט המוכר לנו כיום – קול וטאז משדרים את הקרבות של סמקדאון בעוד רוס ולולר משדרים את קרבות ראו.
החל מאותו שבוע החלה תקופה של גניבת טאלנטים על ידי שני המנכלי"ם. ברוק לסנר קפץ לסמקדאון, טים קנדה (אלופי הזוגות דאז) וכריס ג´ריקו לראו ועוד מעברים אחרים במהלך השבועות הבאים.
בתאריך 25/08/2002 זכה ברוק לסנר בתואר הבלתי מעורער. למחרת בראו התברר כי הוא יהיה האלוף הבלתי מעורער האחרון (בינתיים). בסיום התוכנית סטפני מקמן הכריזה כי מעתה ברוק לסנר הוא טלנט בלעדי של סמקדאון. הדבר הוביל לפיצול התואר העולמי. שבוע לאחר מכן אריק בישוף הציג בראו את חגורת אליפות העולם (אליפות WCW לשעבר) והעניק אותה לטריפל ה´. מאז, יש לנו שתי אליפויות: אליפות העולם שייכת לראו ואליפות WWE לסמקדאון. למעשה מאז אנחנו מדבים באמת על שני ארגונים נפרדים, עם תארים שונים ואג´נדה שונה.
כעבור מספר חודשים סטפני הציגה את אליפות הזוגות של סמקדאון, דבר שאיזן את מספר תארי האליפות בין שני הארגונים. למשך תקופה ארוכה זה היה השינוי האחרון שנעשה והמצב נרגע עד אמצע 2003.
בתאריך 28/04/03, בתוכנית רו, לינדה מקמן הגיעה עם הכרזה מיוחדת. מועצת המנהלים לא מרוצה מההתנהלות של אריק בישוף כמנכ"ל רו, ולכן הוחלט למנות מנכ"ל שותף לצידו. המנכ"ל השותף התגלה כלא אחר מ"סטון קולד" סטיב אוסטין, אשר "פוטר" על ידי אריק בישוף יום לאחר רסלמניה. צעד זה הוביל למאבק כוחות בין בישוף לאוסטין, מאבק שבו כמובן ההילים תמכו בבישוף והפייסים באוסטין, מאבק אשר הוביל את רו במשך כחצי שנה. במקביל ראינו מאבק כוחות גם בסמקדאון, בין סטפני מקמן (פייסית) לוינס מקמן (היל).
הצעד הבא בחידוד ההפרדה בין רו לסמקדאון היה יצירת אירועי פיי-פר-ויו נפרדים לכל ארגון. נערך ארגון מחדש של האירועים והוחלט כי יישארו ארבעה אירועים בלבד שיהיו משותפים לשני הארגונים – רסלמניה, סאמרסלאם, סרבייבור סיריס והרויאל ראמבל. שאר האירועים מפוצלים בצורה הבאה:
רו: באקלאש (אפריל), באד בלאד (יוני), אנפורגיבן (ספטמבר), ארמגדון (דצמבר)
סמקדאון: נו וואי אאוט (פברואר), ג´דג´מנט דיי (מאי), ונג´נס (יולי), נו מרסי (אוקטובר)
צעד משלים לפיצול האירועים היה הוספת תארי משנה לכל ארגון. בג´דג´מנט דיי 2003 (האירוע המשותף האחרון) סטיב אוסטין החזיר את האליפות הבין-יבשתית לרו. על מנת להכתיר את האלוף הראשון התקיים באטל רויאל בו השתתפו אלופים בין-יבשתיים לשעבר ובוקר טי. המנצח והאלוף הראשון לעידן זה של התואר היה כריסטיאן. בסמקדאון, לעומת זאת, הוחלט להחזיר את אליפות ארה"ב (תואר שהיה קיים בעבר ב-WCW). סטפני מקמן הכריזה על טורניר על התואר בסמקדאון, לקראת הגמר שהתקיים באירוע הראשון של סמקדאון, ונג´נס. לגמר הטורניר הגיעו כריס בנואה ואדי גררו, ולאחר קרב מעולה שפתח את האירוע, אדי גררו ניצח והפך לאלוף ארה"ב הראשון בתולדות WWE

במקביל לשינויים אלה, נמשכו מאבקי הכוחות בכל תוכנית. מאבקים אלה החריפו במהלך קיץ 2003 ושניהם הגיעו להכרעה בסתיו של אותה שנה. המאבק הראשון שהסתיים היה זה של סמקדאון. וינס מקמן ניסה לגרום לסטפני להתפטר מניהול הארגון אך נכשל. לבסוף, כצעד של יאוש, הוחלט על קרב בין השניים ב"נו מרסי". קרב זה היה קרב "אני נכנע" ולאחר שסטפני הפסידה, כאשר לינדה מקמן זרקה את המגבת בשמה, היא אולצה לעזוב את סמקדאון ומאז לא ראינו אותה. בתוכנית הבאה של סמקדאון הוכרז על המחליף לסטפני – פול היימן, אשר מונה לתפקיד המנכ"ל.
בצד של רו המאבק היה לא פחות חריף. אריק בישוף וסטיב אוסטין לא יכלו להתקיים יחדיו, זה לצד זה, כמנהלים שותפים. המאבק ביניהם הגיע לנקודת רתיחה בסתיו והוחלט כי הגיע הזמן לשנות את המצב. המקום – סרבייבור סיריס, הדרך – קרב הישרדות. כל צד בחר חמישה מתאבקים לקרב הישרדות קלאסי. זה שקבוצתו מפסידה – עוזב את רו. קבוצתו של בישוף הורכבה מכריס ג´ריקו, סקוט סטיינר, כריסטיאן, רנדי אורטון ומארק הנרי, אשר התחרו מול שון מייקלס, בוקר טי, רוב ואן-דאם והדאדלי בויז אשר יצגו את אוסטין. לאחר אחד הקרבות הטובים של השנה, קבוצתו של בישוף ניצחה (לאחר התערבות של באטיסטה) ונפרדנו (בינתיים) מאוסטין.
בסרבייבור סיריס גם נזרעו הסימנים הראשונים לקראת שני קרבות בין-ארגוניים ראשונים מזה זמן רב. קיין (רו) סייע לוינס מקמן לקבור את אנדרטייקר (סמקדאון) בקרב "נקבר בחיים" וקיבלנו את המפגש הראשון בין ברוק לסנר לביל גולדברג. שני פיודים אלה נבנו היטב בחודשים הקרובים וקיבלו מקום מרכזי ברסלמניה כקרבות בין-ארגוניים בולטים.
אריק בישוף אמנם נפטר מסטיב אוסטין, אך הוא לא ימלוך לבדו בלילות שני. מיק פולי חזר לתוכנית בתפקיד של "יועץ מיוחד" ומינה את עצמו למנהל שותף. אך גם צירוף זה, בישוף-פולי, לא החזיק מעמד וכעבור מספר שבועות פולי נאלץ לעזוב את התפקיד לאחר שסירב להתאבק מול רנדי אורטון בקרב בו תפקידו היה על הכף. עם זאת פולי הספיק לבצע שינוי משמעותי בתקופה קצרה זו והוביל מהלך בו מועצת המנהלים החזירה את אוסטין לתוכנית בתפקיד "שריף".

 

בינואר 2004 התקיים הרויאל ראמבל לקביעת המתמודד מספר 1 על תואר האליפות. היתה זאת השנה השנייה ברציפות שמתאבק של סמקדאון זכה בראמבל, כריס בנואה שנכנס ראשון לראמבל. שני הרוסטרים התחלקו ביניהם בקביעת הכניסות העיקריות לראמבל 2004, כך שמנהל סמקדאון, פול היימן, קבע מי יהיה המתמודד הראשון ובתמורה מנהל רו, אריק בישוף, זכה לקבוע מי יהיה המשתתף האחרון בראמבל (ביל גולדברג שניצח בבאטל רויאל על הזכות להיות מספר 30). בקרב הראמבל זכינו לחידוש כאשר צוות השידור היה שילוב של ג´ים רוס מרו עם טאז מסמקדאון, שילוב שזכה לביקורות טובת.
יום לאחר הראמבל המאזן בין שני הארגונים התערער. כריס בנואה, מנצח הרויאל ראמבל והמתמודד מספר 1 על התואר, קפץ מסמקדאון לרו. כתוצאה מכך בנואה התמודד על אליפות העולם ברסלמניה והשאיר את המירוץ על אליפות WWE פנוי עבור אדי גררו שזכה בה והגן עליה ברסלמניה.
לקראת רסלמניה WWE חזרו ושמו דגש על קרבות בין-ארגוניים. שני הפיודים שהוזכרו מוקדם יותר, אנדרטייקר-קיין וגולדברג-לסנר קיבלו דגש וחשיבות מיוחדת לקראת האירוע. שני קרבות אלה קיבלו קידום ברמה שווה לקרבות על אליפות העולם. בנוסף לכך, הוכרז על קרב דיוות בין ארגוני, בו סטייסי קיבלר ומיס ג´קי מרו ניצבו מול דוגמניות פלייבוי מסמקדאון, סייבל וטורי וילסון.
תקופת רסלמניה סימנה שנתיים לפיצול המקורי, אך גם הביאה איתה חדשות לא טובות לסמקדאון. הסגל הבכיר של התוכנית היה מצומצם, מה שהוביל בחודשים שקדמו לכך לדחיפה של בוב הולי למיין איבנטים, ועמד להצטמצם עוד יותר. כריס בנואה עבר לרו. ברוק לסנר הודע על פרישה מהיאבקות לטובת רצון לפתח קריירה ב-NFL. אדג´ שעמד לחזור מפציעה ארוכה עמד לעבור לרו (על פי השמועות) והיה חשש שקורט אנגל ניצב בפני פציעה חמורה שעלולה להשבית אותו מהיאבקות (חשש שמאז כבר הופרך). היה צורך לבצע מהלך שישפר את מצב הרוסטר של סמקדאון ויום לאחר רסלמניה נודע מהו אותו מהלך. וינס מקמן הכריז שבמלאת שנתיים להפרדת הרוסטרים, תיערך הגרלת דראפט חדשה שבוע לאחר מכן בתוכנית רו. בהגרלה הזאת כולם היו מועמדים לשיבוץ מחדש – מתאבקים, אלופים, מנהלים, שדרים ואפילו בני משפחת מקמן. מעבר הצורך לחזק את האפר-קארד של סמקדאון, רבים האמינו שמעבר ארגונים יאפשר למתאבקים אשר היו תקועים במקום לקבל התחלה חדשה.


2004: הרוסטרים כפי שהם בשבוע האחרון לפני הדראפט השני (לא כולל מנהלים, שדרים והופעות אורח כמו רוק או מיק פולי):

בתוכנת הבאה אכן התקיימה ההגרלה. החוקים היו שקיימים שני תופים, אחד לרו ואחר לסמקדאון. כל מנהל בתורו בוחר רנדומלית כדור ובו שם של מתאבק מהרוסטר השני שיעבור לקבוצתו, במשך שישה תורות. השם הגדול ביותר שנבחר לעבור לסמקדאון היה HHH אך בעסקה שהושלמה מאוחר יותר הוא הוחזר לרו. אריק בישוף, לעומת זאת, בחר בין אנשי סמקדאון את המנכ"ל, פול היימן. פול היימן זעם על הבחירה והעדיף להתפטר מהחברה על מנת לא לעבוד תחת אריק בישוף ברו. במקומו מונה למנהל סמקדאון קורט אנגל.
אלה השמות שעברו מצד לצד במהלך דראפט 2004 ועסקאות שהושלמו בימים לאחר מכן:
עברו מרו לסמקדאון:
בוקר טי
רוב ואן דאם
בבה ריי דאדלי
דיבון דאדלי
ספייק דאדלי
רנה דופרי
מארק ג´ינדראק
ת´אודור לונג
ריקו
מיס ג´קי

עברו מסמקדאון לרו:
אדג´
שלטון בנג´מין
נידיה
ריינו
טאג´ירי
פול היימן (התפטר)
איי-טריין
צ´אק פלומבו

דראפט 2004 הבהיר יותר מכל שהפיצול עובד. התוכנית בה נערך הדראפט עזרה לחדד את התחושה שאנו צופים בשני ארגונים נפרדים. כל רוסטר לבש חולצות אחידות בצבע המתאים ובסיום התוכנית קיבלנו מהומה בזירה כאשר מתאבקי רו נאבקו במתאבקי סמקדאון. תוכנית זו זכתה גם לרייטינג הגבוה ביותר של רו במשך כמעט שנתיים. דראפט 2004 פותח דלתות חדשות ומעניק אפשרויות למתאבקים צעירים או בלתי מוערכים מספיק לצאת לדרך חדשה.

בשנה הקרובה יש תוכניות להעמיק את ההפרדה בין שני הארגונים ואפילו להתחיל להריץ שני ארועי פיי-פר-ויו נפרדים באותו חודש. קיימות גם שמועות ש-WWE עומדים להקים ארגון חדש שיחזיר לחיים את ECW. בין אם רעיונות אלה ייצאו אל הפועל ובין אם לאו, הפרדת הארגונים היא עובדה מוגמרת ולא נראה כי היא הולכת להסתיים בעתיד הנראה לעין.

ההיסטוריה של טייקר נגד קיין

אוסטין מול מקמן-ההיסטוריה / רפי שמיר(rshamir)

25/04/03

התבקשתי לכתוב מאמר המסכם את כל הפיוד בין סטיב אוסטין לוינס מקמן, לטובת אלה שלא חוו אותו בזמן התרחשותו, וגם למען אלה שרק רוצים לרענן את הזיכרון. יצא לי מאמר ארוך מאד ולכן חילקתי אותו לפרקים בצורה כרונולוגית. הנה המאמר, אני מעלה עכשיו ברצף את כל הפרקים, אחד אחרי השני משורשרים להודעה הזאת, כך שאם יש למישהו תגובה אני אשמח אם זה יחכה עד שאני אסיים עם החלק האחרון.
תיהנו.

פרולוג

יש כאלה שמגדירים את הפיוד הזה כפיוד הגדול ביותר של שנות התשעים. יש כאלה שאומרים שזה הפיוד הגדול בהיסטוריה. אולי הם צודקים. מה שבטוח, פיוד זה שיחק תפקיד מרכזי מאד ברנסנס של ה-WWF, היווה את פסגת היצירה של וינס רוסו והעניק בסיס להרבה פיודים אחרים שניסו לחקות אותו, ונכשלו. הפיוד הזה היה תלוי בשתי הדמויות המרכזיות שלו. מצד אחד מר (כבר לא סתם וינס) מקמן, הבוס המרושע של ה-WWF. מהצד השני סטון קולד סטיב אוסטין, גיבור מעמד הפועלים, הגיבור העממי שנלחם בממסד ומנסה להצליח כנגד כל הסיכויים. אך עוד לפני מר מקמן, ניתן למצוא סימנים מקדימים לעימות הזה חודשים ארוכים לפני ההתחלה הרשמית שלו.

המשחק המקדים

עוד לפני רסלמניה 14, מקמן ואוסטין לא ראו עין בעין, אך הדברים נראו שוליים ולא חלק מהתוכנית הגדולה. בקיץ 97, כחלק מהפיוד שלו עם משפחת הארט, אוסטין התאבק נגד אואן הארט בסאמרסלאם, בקרב על התואר הבין-יבשתי. קרב זה זכור יותר מכל בזכות הפיילדרייבר של אואן אשר גרם לפציעת צוואר חמורה לאוסטין. למרות זאת, אוסטין הצליח לסיים את הקרב כמתוכנן, עם ניצחון. באותה תקופה הוא היה גם אלוף הזוגות, עם מיק פולי (בתפקיד דוד לאב). בשבועות הקרובים היה ברור שאוסטין במצב לא טוב ולכן כעבור מספר שבועות, בפיי-פר-ויו הבא, אוסטין נאלץ לוותר על תואר הזוגות, והחל את המלחמה נגד הממסד, עם סטאנר לג´ים רוס. בהמשך הוא פינה גם את התואר הבין-יבשתי. כל אותו זמן, וינס מקמן, בתור נציג רשמי של ה-WWF, סירב לאפשר לאוסטין להתאבק, כל עוד אוסטין לא יחתום על מסמך רשמי שפוטר את WWF מאחריות במקרה שייגרם נזק נוסף לצוואר שלו. אוסטין לבסוף חתם על המסמך, לא לפני שחשף את תפקידו האמיתי של וינס בחברה והעניק לו את העונג להיות עוד קורבן של הסטאנר.
לאחר שאוסטין זכה שוב בתואר הבין-יבשתי בסרבייבור סיריס 97, החל הפיוד שלו עם רוקי מאייביה, שהחל את הטרנספורמציה לדמות החדשה שלו, הרוק. הקרב ביניהם על התואר התקיים בדצמבר 98, באירוע In Your House: Degeneration X. אוסטין שמר על התואר בצורה מפוקפקת, מה שהוביל להחלטה של וינס מקמן 24 שעות מאוחר יותר כי יש להפוך את תוצאת הקרב ולכן האלוף החדש הוא כמובן רוק. אין צורך לציין כי אוסטין לא ממש התלהב מהחלטה זאת ובאחד הרגעים הדרמטיים של אותה שנה זרק את החגורה לנהר תוך שהוא מצהיר כי רוק יכול להיות האלוף הבין-יבשתי, מכיוון שלו (אוסטין) יש שאיפות גדולות יותר, התואר העולמי. בהזדמנות זאת ה-WWF גם נפטרו מהחגורה הבין-יבשתית הישנה וקיבלנו את העיצוב החדש לחגורה, אשר נשמר עד סוף ימי התואר הבין-יבשתי בשנת 2002.
נאמן למילתו, אוסטין החל במסע לקראת התואר העולמי. התחנה הראשונה הייתה רויאל ראמבל 1998. בניגוד לשנה הקודמת, הפעם הניצחון של אוסטין היה כשר, כאשר האחרון אותו הוא הוציא מהזירה היה רוק. באותו אירוע שון מייקלס זכה בתואר העולמי לאחר שניצח את אנדרטייקר בקרב ארון מתים (ודפק את הגב שלו לתמיד) וקיבלנו את הפיוד שיוביל את אוסטין לרסלמניה – סטיב אוסטין מול שון מייקלס ו-DX.
אך הסיפור לא מסתכם בשני הצדדים האלה. WWF הצליחו להשיג את מייק טייסון ככוכב אורח לרסלמניה 14. בתוכנית ראו בה וינס מקמן הציג את טייסון לקהל, סטיב אוסטין הופיע ללא הזמנה ונכנס לעימות עם טייסון, מה שגרם למהומה בזירה ולפרסום ענק ל-WWF. במשך שבועות היו רמיזות על קרב אפשרי ברסלמניה בין אוסטין לטייסון, עד ההודעה הרשמית שטייסון יהיה שופט אורח בקרב האליפות בין אוסטין למייקלס. כדי להקשות עוד יותר על אוסטין, מייק טייסון אפילו הצטרף ל-DX. אוסטין החל לחשוד שמדובר בקנוניה שמטרתה למנוע ממנו לזכות באליפות ואף התעמת עם מקמן בתוכנית ראו שבוע לאחר מכן. דבר זה הוביל לנקודה אותה רבים רואים כנקודת ההתחלה הרשמית של הפיוד אוסטין מול מקמן.

OH HELL NO

16 במרץ, 1998, ראו מפניקס אריזונה. קווין קלי מראיין את וינס מקמן בזירה, לקראת רסלמניה. קלי מעלה את השאלה האם וינס בכלל רוצה את אוסטין כאלוף. וינס ניסה להתחמק מהשאלה ואמר שהרצון שלו לא חשוב כאן. קלי לחץ את מקמן, אשר המשיך ואמר שהכל תלוי בהתנהגות של אוסטין. אם הוא יתנהג כפי שמצופה מאלוף וילך בתלם בצורה מכובדת, זה יהיה טוב אך אם אוסטין ימשיך בדרכו שלו זה יהיה סיוט מבחינת יחסי ציבור. קלי לא ויתר לוינס (מי היה מאמין שלקווין קלי, אפילו בסטוריליין, יש חוט שדרה?) ושאל שוב האם מקמן רוצה לראות את אוסטין כאלוף. לבסוף מקמן נשבר וענה את התשובה האמיתית:

“It’s not just no. It’s OH HELL NO!!!!!!! Austin, that´s the bottom line because Vince McMahon said so.”

מרגע זה כבר לא נשאר שום ספק. קיבלנו את הסיפור שייקח את WWF קדימה.

דרך חדשה

רסלמניה באה והלכה, ואוסטין הגיע לפסגה לאחר שניצח את שון מייקלס. תוכנית ראו למחרת סימנה נקודת מפנה ל-WWF. על מנת להעניק סמליות נוספת לעידן החדש, WWF יצרו חגורת אליפות חדשה, מוקדשת לסטיב אוסטין (החגורה הידועה כחגורת הגולגולת המעשנת). מר מקמן הגיע לזירה בתחילת התוכנית במטרה להעניק את החגורה לאוסטין. מקמן ניסה להתחמק מההתבטאויות הקודמות שלו נגד אוסטין, אך אוסטין ידע שלא מדובר בהבעת חרטה כנה. בהמשך מקמן הודיע שלאוסטין יש שתי אפשרויות. האפשרות הקלה - להיות אלוף כפי שוינס רוצה, והאפשרות הקשה – להיות אלוף כפי שאוסטין רוצה. כמובן שאוסטין עושה דברים רק בדרכו שלו, והוא הבהיר זאת למקמן באמצעות סטאנר. הפעם מקמן כבר לא שתק והזמין שוטרים, שעצרו את אוסטין.
בשבוע הבא וינס הכריז כי ניצח את אוסטין, אשר הסכים להיות האלוף הממסדי והקונפורמיסט. להפתעת כולם אוסטין יצא לזירה בחליפה ועניבה. אך לאחר תמונה למזכרת עם וינס קרע את החליפה, חזר למראה הישן וערך היכרות בין האגרופים שלו לביצים של וינס.
בשבוע הבא אוסטין הציב אתגר למקמן – קרב, אחד על אחד בזירה, כאשר יד אחת של אוסטין קשורה מאחורי הגב. מקמן קיבל את האתגר, אך בטרם הקרב החל, מיק פולי (דוד לאב) הגיע לזירה ותקף את אוסטין. כך קיבלנו פיוד משני, שיוביל שני אירועי פיי-פר-ויו במיין איבנט.
(בהערת אגב, התוכנית הזאת היא בעלת חשיבות הסטורית מיוחדת, שכן היא הייתה הפעם הראשונה מזה כשנה וחצי שראו ניצחה את נייטרו ברייטינג).
הקרב הראשון באנפורגיבן הסתיים בניצחון של אוסטין (כאשר הוא בעצמו סופר לשלוש), החלטה שבוטלה על-ידי מקמן והפכה לניצחון בפסילה של דוד לאב, מה שהוביל לקרב השני, חודש לאחר מכן, ב-”Over the Edge”. בין שני הקרבות המשיכו המשחקים בין מקמן לאוסטין. במהלך קרב הנדיקאפ בו אוסטין נאבק נגד בריסקו ופטרסון, מקמן תקף את אוסטין בכסא. בשבוע הבא מקמן התגאה במעשה זה, אך אוסטין החזיר לו בדרכו שלו, כאשר הוא הביא משטרה שעצרה את מקמן באשמת תקיפה, כפי שוינס עשה לאוסטין חודשיים קודם.
ואז הגיע Over the Edge. הקרב הזה זכור בזכות הדרך בה הוא התפתח. וינס מקמן היה השופט האורח, ג´ראלד בריסקו היה אחראי על השעון והכרוז היה פאט פטרסון. בהופעת אורח קיבלנו גם את אנדרטייקר בתור האינפורסר המיוחד. במהלך הקרב מקמן ופטרסון לא הפסיקו לשנות את החוקים במטרה להקל על דוד לאב, אך זה לא עזר. לאחר שטייקר הוציא מן המשחק את בריסקו ופטרסון, אוסטין ניצל את המצב בו וינס עצמו היה מעולף והחזיק את ידו וגרם לו לספור לשלוש ולהעניק לאוסטין את הניצחון.
לאחר שמיק פולי פינה את הדרך, היה צורך במתמודד חדש, וכך החל השילוב בין אוסטין-מקמן לפיוד של קיין וטייקר.

“Brothers of Destruction”

קיין, בעזרתו של מנקיינד, ניצח את טייקר והפך למתמודד מס´ 1 על תואר האליפות, לקראת מלך הזירה 98. בינתיים, וינס היה אמור לקבל את תואר “Humanitarian of the year” בראו, אך כמובן שאוסטין הרס את הטקס. במקביל, הפיוד בין טייקר למקיינד התפתח והשתלב בפיוד של אוסטין מול קיין. לקראת מלך הזירה מקמן הוסיף סטיפולציה מעניינת לקרב האליפות – זה יהיה קרב “First Blood”, בו מנצח מי שגורם לשני לדמם ראשון. כמובן שהתנאי הזה עבד לטובתו של קיין, מכיוון שרוב גופו היה מכוסה על ידי לבוש בעוד שאוסטין חשוף כולו. באירוע עצמו (זה שזכור יותר בזכות הקרב בין מנקיינד לטייקר, “hell in a cell”) קיין אכן ניצח, עקב התערבות כושלת של אנדרטייקר שפגע בטעות באוסטין וגרם לו לדמם. מכיוון שאוסטין דימם עקב פגיעה של טייקר ולא קיין, אוסטין הכריח את מקמן, פול ברר וקיין להעניק לו קרב חוזר בראו למחרת וזכה בתואר, בפעם השנייה.
הסיפור של הרביעייה הזאת המשיך להסתבך. לאירוע הבא, Fully Loaded נקבע קרב זוגות בין טייקר ואוסטין לקיין ומנקיינד, אשר בינתיים זכו בתואר הזוגות. טייקר ואוסטין זכו בתואר בפיי-פר-ויו, אך כמובן שהם לא נהנו מזה שהם שותפים. כעבור שבועיים הם הפסידו את התואר חזרה לקיין ומנקיינד, אך כל אותו זמן החלה להתגנב תחושה כאילו טייקר וקיין מתחילים לשתף פעולה, תחושה שאומתה לקראת סאמרלסאם, בו הקרב המרכזי היה אוסטין מול טייקר בקרב על התואר. אוסטין שמר על התואר אך הברית בין האחים הייתה גלויה, והיוותה נדבך חשוב בדרך לאירוע הבא, ברייקדאון.
וינס היה נואש. אוסטין היה אלוף כבר כחצי שנה, למעט 24 שעות של מלך הזירה. הוא רצה לקחת את התואר ממנו, והוא היה מוכן לעשות הכל לצורך מטרה זאת. הקרב המרכזי באירוע הבא נקבע כקרב משולש על התואר – אוסטין מול טייקר מול קיין. אך זה עוד לא הכל. במטרה להגדיל את הסיכוי שהתוצאה תהיה לרוחו של מקמן, הוא הוסיף שני תנאים מיוחדים: לטייקר אסור לנצח את קיין ולקיין אסור לנצח את טייקר. המצב הפעם היה כבר יותר מדי עבור אוסטין, והוא הפסיד את התואר כאשר האחים ביצעו צ´וק-סלאם כפול ושניהם הצמידו אותו לניצחון. כעת וינס ניצב בפני בעיה חדשה – מי האלוף?
למחרת בראו וינס עמד להעניק את חגורת האליפות לאלוף החדש. אך לא סתם חגורת אליפות, וינס אמר שהוא ישמור לעצמו בתור פרס את החגורה של אוסטין, חגורת הגולגולת המעשנת, וכך קיבלנו שוב את העיצוב הקלאסי של החגורה (תזכרו את הקטע הזה, הוא יהיה רלבנטי בעוד מספר חודשים). אך אוסטין כמובן לא ישב בשקט. תוך שהוא נוהג בזמבוני (רכב ליישור קרח באולמות החלקה ומגרשי הוקי) הוא פרץ לזירה והרס, כמובן, את טקס הענקת החגורה ותקף את וינס. אין צורך לציין שזה הוביל למעצר נוסף של אוסטין, אך ציינתי את זה בכל זאת. מכיוון שטייקר וקיין לא באו לעזרתו של מקמן, הוא קבע שאף אחד מהם אינו האלוף והם ייאבקו על התואר בג´דג´מנט דיי, עם שופט אורח מיוחד – סטיב אוסטין. אך זה עוד לא הכל. אם אוסטין לא יעשה את עבודתו נאמנה ולא יכריז על אחד מהם כמנצח, מקמן יפטר אותו על המקום. מקמן המשיך לגעור באחים על כך שלא הצילו אותו מאוסטין והמשיך לרדות בהם. הם לא ראו זאת בעין יפה (בלשון המעטה) ולאות הערכה שברו לו את הרגל, מה שמוביל אותנו לתוכנית ראו, שבוע לאחר מכן.
מר מקמן מסכן, פצוע, רגלו שבורה והוא שוכב בבית חולים. מנקיינד בא לבקר אותו, עם שני חברים טובים אשר עורכים את הופעות הבכורה שלהם – מר סוקו ויירפל הליצן (היא תחזור בעתיד לשמח את רוק). אך מיק הוא לא המבקר היחיד. בתחפושת של רופא אוסטין הצליח לעבור את האבטחה ולהתגנב לחדרו של וינס, שם הוא תקף אותו בעזרת סיר לילה וחוקן קטלני. כבר אמרנו שמר מקמן מסכן?
בג´דג´מנט דיי אוסטין אכן היה השופט, כמובן בדרכו שלו. לאחר שהוא סייע לטייקר וקיין לאבד את ההכרה, הוא הכריז על הפסד של שניהם ועל עצמו כמנצח. מר מקמן היה נאמן להבטחתו ופיטר את אוסטין בו במקום. האם הגיע הסוף לעידן סטון קולד סטיב אוסטין?

למה להסתפק במקמן אחד, אם אפשר שניים?

עדיין, אין אלוף WWF. אבל לפחות וינס מאושר – אוסטין כבר לא חלק מהחברה ווינס פותח בחגיגיות את תוכנית ראו. הוא מכריז על נצחונו בקרב מול אוסטין ומודיע כי בסרבייבור סיריס יתקיים טורניר על התואר. אך כמובן, החגיגה לא יכולה להימשך. אוסטין מגיע לאולם, מוכן לציד (מה הוא צד? את מקמן). מקמן מנסה כל הערב להתחמק מאוסטין אך לא מצליח והוא נלכד (כל אותה עת הוא בכסא גלגלים, עקב ההתקפות של טייקר, קיין ואוסטין). אוסטין מוביל אותו לזירה ומכוון אקדח לראשו. וינס על ברכיו, בוכה ומתחנן לרחמים. אוסטין דוחף נייר לכיס של מקמן ולוחץ על הדק האקדח! אך מתברר שזה אקדח צעצוע. ידיעה זאת לא עוזרת לוינס, אשר בינתיים הספיק לעשות במכנסיים. התוכנית מסתיימת בסטאנר.
כעבור שבוע אנחנו מגלים כי אותה פיסת נייר היא בעצם חוזה חדש של אוסטין, אשר לא רק מחזיר אותו לעבודה, אלא גם מבטיח לו לפחות קרב אחד על התואר. אך מי העניק לאוסטין את החוזה? קבלו את הדמות החדשה בסיפור הזה – שיין מקמן, בנו הבכור של וינס (לימים Shane-O-Mac). שיין טען שוינס פגע בעסק בכך שפיטר את אוסטין, ושהוא דואג יותר למריבות האישיות שלו מאשר לעתיד החברה והמשפחה. וינס לא סובל אי ציות, ולכן הוא הדיח את שיין מתפקידיו בהנהלה והוריד אותו לדרגת שופט עלוב (במלותיו של וינס). כמו כן, וינס החליט שאוסטין יהיה חלק מהטורניר בסרבייבור סיריס, ואם יגיע לגמר, קרב זה ימלא את ההתחייבות החוזית.
הגענו לסרבייבור סיריס. בסיבוב הראשון אוסטין התמודד מול ביג בוסמן וניצח בפסילה, אך המשיך להיות מוכה על ידי בוסמן לאחר הקרב. אוסטין קיבל כרטיס חופשי לחצי הגמר מכיוון שהקרב של אקס-פאק וסטיבן ריגל הסתיים בפסילה כפולה. אך הדרך לא תהיה כל כך קלה. בחצי הגמר, מול מנקיינד, שיין מקמן (השופט) מדהים אותנו כאשר הוא מסרב לספור לניצחון של אוסטין, ולאחר התערבות של בריסקו, פטרסון וכסאות, מנקיינד מנצח את אוסטין. כן, וינס ושיין משתפים פעולה למרות הכל במטרה לדפוק את אוסטין. בגמר הטורניר רוק מנצח את מנקיינד והופך ל-”Corporate Champion” והשניים ממשיכים עם פיוד על התואר בחודשים הקרובים, שמוציא את תואר האליפות (זמנית) מהסיפור של אוסטין מול משפחת מקמן.
למחרת בראו, אוסטין דרש את הקרב המובטח לו על התואר, ולאחר שכנועים משפטיים, אף קיבל. הקרב הסתיים בפסילה לאחר התערבות של טייקר, כך שאוסטין לא זכה בתואר.
כעבור שבוע מקמן הציג קומישנר חדש ל-WWF, שון מייקלס. רק דבר אחד יהיה מחוץ לסמכותו של מייקלס – סטיב אוסטין, אותו מקמן שמר לעצמו. והצעד הראשון של מקמן? קרב “Buried Alive” בין טייקר לאוסטין באירוע הבא. בקרב זה הדרך לנצח היא לקבור את היריב בקבר שיוצב באולם. בחשיבה לעתיד, המקמנס הוסיפו תנאי לקרב ברוק בוטום – אוסטין חייב לנצח כדי לזכות במקום ברויאל ראמבל (זכייה בראמבל היא הדרך היחידה בה אוסטין יכול לחזור לתמונת האליפות). במהלך ההכנות לקרב הזה ראינו את טייקר הולך יותר ויותר לכיוון הצד האפל, אפילו מבצע מעין פולחן דומה לצליבה של אוסטין. בסופו של דבר אוסטין, בעזרתו של קיין, ניצח בקרב וזכה בכרטיס לרויאל ראמבל 99.

והמנצח הוא...מר מקמן?

המקמנס היו נחושים בדעתם לא לאפשר לאוסטין לזכות בראמבל ולהתקדם לרסלמניה. על מנת להפוך אותו למטרה המרכזית של כל שאר המתאבקים הם הציעו פרס בסך 100,000 דולר למי שיצליח להוציא את אוסטין מהראמבל. כמו כן, הם ערכו הגרלה פומבית למקום של אוסטין בראמבל, ולמרבה הפלא (כן בטח) אוסטין קיבל את מספר 1. בצעד די שחצני וינס מקמן החליט להתחרות בעצמו בראמבל, וההגרלה זימנה לו את מספר 30, שוב להפתעת כולם. וינס חשב שהתוכנית שלו סגורה ובטוחה, אך הוא טעה. קומישנר מייקלס (פעם הוא היה רע, היום הוא טוב) החליט שמכיוון שוינס החליט להתחרות בראמבל הוא כעת נתון למרותו, ולכן מייקלס שיבץ את מקמן כמספר 2 בראמבל!
במשך כמה שבועות אוסטין לא נראה בסביבה, עד תוכנית ראו הראשונה לשנת 99. מנקיינד הצליח להשיג קרב על התואר, ללא פסילות, מול רוק. במהלך הקרב אוסטין חזר, תקף את רוק הכסא והעניק למנקיינד את האליפות הראשונה שלו (אירוע שעד היום הוא אחד הרגעים האהובים עלי בהסטוריה של ראו). מנקיינד ורוק חזרו להיאבק על האליפות ברויאל ראמבל, אבל אותנו מעניין הראמבל עצמו.
כזכור, המשתתף הראשון בראמבל הוא סטיב אוסטין והשני הוא מר מקמן. אוסטין יכל להוציא את מקמן מהראמבל, אך בחר לא לעשות זאת. מקמן ברח מהזירה ואוסטין בעקבותיו (שניהם עברו דרך החבלים, כך שהם עדיין במשחק). אוסטין נפל קורבן למארב של הקורפוריישן והיה במצב כל כך קשה שאמבולנס פינה אותו לבית-חולים. מקמן חזר בינתיים לאזור הזירה והצטרף לצוות השידור. מה שמקמן שכח זה שאם תוכנית יכולה להשתבש – היא תשתבש. אוסטין חטף את האמבולנס (לא, אני לא ממציא את זה), חזר לזירה והצטרף שוב לראמבל. לאחר שהוציא את כל המתחרים שעוד נשארו לו, הוא גרר את מקמן חזרה לזירה, אך אז רוק הגיע והסיח את דעתו של אוסטין, מה שאפשר למקמן להעיף את אוסטין מהזירה ולנצח בראמבל.
למחרת בראו, וינס הודיע שהוא מוותר על קרב האליפות המגיע לו ברסלמניה (מי היה מאמין, וינס מוותר על אור הזרקורים) ושומר לעצמו את הזכות לקבוע מי יתמודד מול רוק. מה שוינס שכח זה של-WWF יש קומישנר בשם שון מייקלס. מייקלס מכריז, בשידור לוויני מטקסס, כי על פי חוקי החברה, אם המנצח בראמבל לא יכול או לא רוצה להתחרות ברסלמניה, הזכות עוברת לבא בתור בראמבל (האחרון שהועף) ובמקרה שלנו הרי זה סטיב אוסטין. זה ילמד את מקמן לעבור על החוקים לפני הקרב הבא. אך אוסטין הוא אדם נדיב ויש לו הצעה למקמן. קרב אחד על אחד בין שניהם באירוע הבא, St. Valentine´s Day Massacre והמנצח יתקדם לרסלמניה. אבל זה לא יהיה סתם קרב – זה יהיה קרב בתוך כלוב. האירוע הגיע ואוסטין כמובן נתן לקהל את מה שהם רצו ופשוט שחט את מקמן שחיטה לא כשרה בתוך הכלוב, עד שהגיעה הופעת הבכורה של פול וויט (לימים ביג-שואו), אשר זרק את אוסטין לצד הכלוב, אשר נשבר, מה שאפשר לאוסטין לצאת ולנצח את וינס בדרך לרסלמניה 15.

הדרך לרסלמניה

למחרת בראו רוק (בעזרת פול וויט) ניצח את מנקיינד כדי לזכות חזרה בתואר האליפות, כך שהמיין איבנט לרסלמניה נקבע – רוק מול אוסטין, הקרב שכולם ציפו לו. אבל וינס הוא לא אחד שייתן לנו סתם קרב עם סיכוי הוגן לאוסטין. הוא הודיע שבקרב ברסלמניה יהיה שופט אורח מיוחד – פול וויט. מי שהביע התנגדות חריפה לצעד הזה הוא לא אחר מאשר מנקיינד, אשר הציע את עצמו בתור שופט אורח שני במיין איבנט. לבסוף, כעבור מספר שבועות, הפתרון שנמצא היה שמנקיינד יתאבק מול פול וויט ברסלמניה והמנצח יהיה השופט בקרב בין אוסטין לרוק.
בדרך לרסלמניה כמובן שוינס והקורפוריישן ניסו להמשיך ולהקשות על אוסטין בקרבות שונים מדי שבוע בראו. אבל השיא הגיע שבוע לפני רסלמניה, ברגע שנבחר על ידי הקהל כרגע הטוב ביותר בהסטוריה של ראו – אמבט הבירה.
22 במרץ, 1999, אלבני, ניו-יורק. וינס, שיין ורוק בזירה מתכוננים לרסלמניה. אוסטין חוטף משאית בירה, נוהג אותה לתוך הארינה ומרסס את השלישייה העליזה בבירה מתוך צינור בסילון אדיר. זה אירוע שחייבים לראות כדי לקלוט (ולמי שתוהה, אמבט החלב של אנגל לא מתקרב לחשיבות ולתחושה של האירוע הזה). הציפייה לרסלמניה 15 הרקיעה שחקים.
רסלמניה 15 התקיימה בפילדפיה. הסיפור שלנו נפתח בקרב מוקדם, מנקיינד מול ביג שואו על הזכות לשפוט את המיין איבנט. ביג שואו מבצע צ´וק סלאם על מנקיינד, על שני כסאות, מה שמביא לפסילתו ולניצחון של פולי. אך מנקיינד היה פצוע מדי לאחר הקרב ופונה לבית-חולים, כך שוינס החליט לתפוס את מקומו (איזה נשמה טובה).
זמן למיין איבנט (אשר יהיה קרב ללא פסילות). הווארד פינקל מציג את השופט המיוחד – מר מקמן. פתאום נשמעת מוזיקה מוכרת Sexy boy! - קומישנר שון מייקלס חזר. הוא מודיע שעל פי ספר החוקים רק לקומישנר זכות למנות שופט אורח ברסלמניה, והשופט הזה לא יהיה וינס מקמן. הוא מוסיף ומודיע כי לכל חברי הקורפוריישן (למעט וינס) אסור להתקרב לאזור הזירה. כך שאנו מתחילים את הקרב עם שופט מן המניין, מייק קיאודה. בשלב מסוים אוסטין עומד להכות את רוק בכסא, אך רוק משתמש בקיאודה כמגן אנושי והוא יוצא מן המשחק. תכירו את שופט מס´ 2, טים ווייט. רוק לא היה מרוצה מדרכי הספירה שלו ולכן השתמש בו להדגמת יעילות הרוק בוטום. קבלו את שופט מס´ 3, ארל הבנר. הפעם זה תורו של וינס להתעלל בשופטים והוא מוציא את הבנר מהעסק. האם נשארו בכלל שופטים בחברה הזאת? לא משנה התשובה כי מנקיינד חזר מבית החולים בחולצת השופט שלו, והוא זה שסופר לשלוש ומעניק לסטיב אוסטין את הניצחון ואת תואר האליפות השלישי שלו.

“The Ministry of Darkness, The Corporation, The Corporate Ministry?”

יום אחרי רסלמניה ואוסטין חוגג את נצחונו, אך השמחה אינה שלמה. הוא מחזיר אותנו כחצי שנה אחורה, ליום שאחרי ברייקדאון. זוכרים את חגורת הגולגולת המעשנת שוינס החליט לשמור למזכרת? אוסטין רוצה אותה בחזרה, והוא מקציב למקמן שעתיים לספק אותה. במהלך השעתיים האלה החגורה אכן מגיעה, אך מכיוון שוינס עסוק במלחמתו השנייה, מול אנדרטייקר (הסבר יבוא בהמשך), הוא משאיר לשיין את ההתעסקות עם אוסטין. אך שיין לא מותר בקלות. הוא מחליט להעניק את החגורה הזאת לרוק במטרה שהיא לעולם לא תחזור לאוסטין. אוסטין כמובן לא רואה את ההחלטה הזאת בעין יפה.
בשבוע הבא שיין מכריז כי רוק יקבל קרב חוזר מול אוסטין בבאקלאש, קרב על החגורה של אוסטין, עם שיין מקמן כשופט אורח. בתוכנית לאחר מכן, אנחנו מקבלים פלשבק מדצמבר 97 - חגורה מעל נהר, כאשר רוק מזמין את אוסטין לצוד אותו בעוד הוא עומד על גשר ומחזיק בחגורת האליפות. אוסטין מגיע לגשר אך מפסיד בעימות כאשר רוק זורק אותו לנהר, ובעקבותיו גם את החגורה.
כעבור שבוע רוק עורך הלוויה לאוסטין ולחגורה שלו, אך אוסטין עדיין לא מת. הוא מופיע עם טנדר מפלצתי ודורס את המכונית המפוארת של רוק, וגם את רכב ההלוויות שהביא לזירה. אוסטין חוגג עם החגורה שלוף אותה הוא כנראה משה מן הנהר, אך שיין עוזר לרוק ובעזרת כמה מכות מאת חפירה משכיב את אוסטין.
בבאקלאש אוסטין ניצח את רוק ושמר על התואר (וחגורת הגולגולת המעשנת) אך הפתעה הגדולה לא הייתה התוצאה אלא הדרך בה היא הושגה – וינס מקמן הוא זה שעזר לאוסטין לנצח. וינס? כן, וינס.
ועכשיו ניקח פסק זמן מהסיפור של אוסטין מול מקמן לצורך הסבר קצר על הפיוד האחר של מקמן, מול אנדרטייקר.
טייקר הנהיג סטייבל בשם Ministry of Darkness, במטרה להשתלט על ה-WWF. אחד הכלים במלחמה הזאת היה משחקי מוחות שהוא שיחק עם וינס מקמן במטרה לערער את היציבות שלו ולהשפיע עליו ברמה האישית ולא רק ברמה העסקית. בשבועות שהובילו לבאקלאש, העניין התחממו מאד, וטייקר אפילו חטף את סטפני מקמן (היא הופיעה אז לראשונה, אפשר לכנות את התקופה הזאת בחייה תקופת טרום-כלבה) עד שקן שמרוק, חבר בקורפוריישן, הציל אותה.וינס היה מעורער מאד ומעיניו היו נתונים יותר להגנה על סטפני מאשר לענייני החברה והקורפוריישן. זה הוביל להשתלטות של שיין מקמן על הקורפוריישן, והוא פיטר את בריסקו, פטרסון, קן שמרוק ואפילו את אביו, וינס מקמן. הוא אף הצהיר שאינו מכבד בכלל את וינס מקמן, והוא כבר לא קורא לו יותר אבא אלא וינס, לא לפני שסטר לו במרכז הזירה. כך קיבלנו מעין פייס טרן של וינס, מה שהוביל לכך שהוא עזר לאוסטין בבאקלאש. עד כאן פסק הזמן, ואנחנו חוזרים לעלילה המרכזית שלנו.
באקלאש הסתיים בניצחון של אוסטין (כאמור, בעזרת וינס וארל הבנר שהחליף את שיין כשופט) אך מה שחתם את האירוע היה תמונה של אנדרטייקר חוטף את הלימוזינה של סטפני מקמן ושואל בצורה שטנית “Where to, Stephanie?”.
למחרת בראו, עדין אין זכר לסטפני, אך טייקר יצר קשר ומסר את דרישותיו. הוא דורש שוינס יעביר לו את החברה. וינס נכנע, חתם על המסמכים והיה מוכן למסור אותם לטייקר, אך לטייקר הייתה דרישה נוספת – סטיב אוסטין צריך למסור את המסמכים, לא וינס. כעת וינס נתון לא רק לחסדיו של טייקר, אלא גם לחסדיו של אוסטין. וינס מתחנן בפני אוסטין לעזרה אך זה שולח אותו לחפש מי ינענע אותו. מכיוון שוינס לא יכול לעמוד בתנאים שטייקר הציב, אנדרטייקר מתכונן לקיים את תוכניתו - חתונה שחורה עם סטפני. בסופו של דבר אוסטין לא יכול לעמוד במראה הזה ופורץ לזירה על מנת לחלץ בהצלחה את סטפני ולהחזיר אותה בריאה ושלמה לזרועות וינס, ושניהם מודים לו.
כעבור שלושה ימים משודר פיילוט לתוכנית חדשה ברשת UPN בשם סמקדאון. בפתיחת התוכנית וינס מאושר מכיוון שהוא שמר על החברה, ושוב מתעמת עם שיין שטוען כי הוא התרכך. בהמשך שיין מזעזע את כולנו כאשר אנו מקבלים איחוד של הקורפוריישן עם המיניסטרי, אשר יוצר את הקורפורט מיניסטרי. שיין גם מכריז מה יהיה המיין איבנט של אותה תוכנית – נציגי הקורפורט מיניסטרי, אנדרטייקר ו-HHH מול סטיב אוסטין ו...רוק (רוק עבר פייס טרן יום אחרי באקלאש)!!! אוסטין ורוק הסתדרו היטב, ווינס המשיך בדרכיו הטובות כאשר הוא הקריב את עצמו למכת כסא של טייקר במטרה להציל את אוסטין.
למחרת בראו שיין וטייקר מודיעים כי במיין איבנט של האירוע הבא, “Over the Edge” סטיב אוסטין יגן על תוארו מול אנדרטייקר. הוא גם חושף כי הוא זה שעמד מאחורי מעשיו של טייקר בחודשים האחרונים, כולל החטיפה של סטפני.
Over the Edge 99 יהיה זכור לעד כיום שבו אואן הארט נפל אל מותו. אין לי הרבה מה לכתוב על האירוע הזה, מכיוון שהוא אכן יום שחור בהסטוריה של ההיאבקות המקצוענית, כך שאני רק אוסיף שטייקר ניצח את אוסטין במיין איבנט וזכה בתואר. קיימת טענה כי טייקר לא היה אמור לזכות בתואר באותו ערב, אך שינו את הבוקינג לניצחון של טייקר מכיוון שהם לא רצו שאירוע בו מתאבק מת יסתיים בצורה שמחה ובקריאות התלהבות של הקהל. למחרת התקיימה תוכנית ראו מיוחדת לזכרו של אואן.

“It´s me, Austin! It was me all along Austin!”

אנדרטייקר הוא האלוף, אך הוא לא מסתפק בזה. במשך החודשים האחרונים הוא (וכל הסטייבלים שלו בכל הגלגולים) היו בעצם נתונים למרותו של כוח עליון, וטייקר הבטיח לאותו כוח עליון שבאותו ערב הוא יספק לו את אוסטין. במאבק כוחות בין המקמנס, וינס מחליט כי באותו ערב טייקר יגן על תוארו מול אוסטין. שיין בתגובה קובע כי אכן יתקיים קרב בין טייקר לאוסטין, אך הקרב לא יהיה על התואר. וינס ממשיך במסע האומץ שלו ומציב אתגר לטייקר – קרב אחד על אחד בין שניהם באותו ערב. שיין וטייקר מקבלים את האתגר ונקבע כי אם וינס יצליח איכשהו לנצח את טייקר (ללא שום התערבות חיצונית) הקרב עם אוסטין כן יהיה על התואר. וינס מצליח לגרום לטייקר להיפסל, כך שוינס מוכרז כמנצח ויש לנו קרב על התואר. הקרב מסתיים בפסילה לאחר התערבות של הקורפורט מיניסטרי ואז מגיע רגע השיא. חשכה יורדת על האולם ואותו כוח עליון מסתורי עושה את דרכו לעבר הזירה. חברי המינסטרי מחזיקים את אוסטין קשור בחבלי הזירה ואותה דמות מסתורית, אשר פניה מכוסים, חושפת את עצמה מול אוסטין. מתגובתו של אוסטין ברור שהוא מכיר את אותו אדם, אך אנו לא רואים מי הוא, והתוכנית מסתיימת במתח.
במשך שבוע שלם כל עולם ההיאבקות היה במתח. השאלה מי הוא הכוח העליון העסיקה את מחשבותיהם של מעריצים בכל העולם והספקולציות נעו בין אפשרויות הגיוניות (יחסית) ועד לרעיונות מופרכים לחלוטין (כמו קוקו בי. וור שבא לנקום את מותו של אואן הארט – אני נשבע שאני לא ממציא את זה). אבל אני חושב שעמוק עמוק, כולנו ידענו שיש רק אפשרות אחת אמיתית מיהו אותו כוח עליון. ואז הגיע יום שני, ראו.
שיין מוליך את הקורפורט מיניסטרי לזירה ואז מזמין את הכוח העליון, שמגיע כאשר ראשו עדיין מכוסה בברדס. כולם כורעים ברך מלבד שיין ואנדרטייקר. לפני שהכוח העליון חושף את עצמו, שיין מזמין את וינס לבוא לזירה ולהיות עד להתגלות, אך וינס מופיע על הטייטן-טרון ואומר שהוא נמצא קרוב מספיק כדי לצפות במתרחש. הכוח העליון מסיר את הברדס, ואכן, זהו וינס מקמן. הוא פותח במונולוג מטורף על כך שהוא יעשה הכל וישלם כל מחיר על מנת להפוך את חייו של אוסטין לגיהינום. אפילו המשפחה שלו האמינה לו, אפילו המשפחה!
ואם כבר דיברנו על משפחה, הנה מגיעות הנשים לבית מקמן – לינדה וסטפני, והן עצבניות, מאד. לינדה מבהירה שהיא הולכת בדרכי וינס ומפרידה בין עסקים למשפחה. היא ממשיכה וחושפת כי השליטה בחברה לא מתחלקת בין וינס לשיין, כפי שנטען כל הזמן, אלא למעשה לכל אחד ואחת מארבעת המקמנס יש עשרים וחמישה אחוזי שליטה בחברה. לינדה וסטפני איחדו את הכוח שלהן וזימנו ישיבת חירום של מועצת המנהלים. לינדה פרשה מתפקידה כמנכלית החברה ומינתה את המחליף שלה. ועם שינוי זה יחולו שינויים רבים במשרד. קוד הלבוש יהיה הרבה פחות פורמלי, קללות יהיו מותרות ואפילו שתיית בירה בשעת העבודה לא אסורה. כן, המנכל החדש הוא לא אחר מאשר...סטון קולד סטיב אוסטין! לבוש בבגדים הרגילים שלו, אבל עם עניבה להשלמת המראה. אחד הצעדים הראשונים של אוסטין הוא להעניק לעצמו קרב על התואר במועד שהוא יקבע לנכון ולקבוע לו קרב האנדיקפ מול וינס ושיין במלך הזירה.
בשבוע הבא ראינו קטעים של אוסטין במשרדי החברה, מטפל בעניינים העסקיים, משתתף בישיבות וכו´. הכל כמובן בסגנון סטון קולד. וינס ושיין לא יכלו לסבול את זה והם ניצלו את הסמכות שעוד נשארה להם כדי לקבוע כי הקרב במלך הזירה יהיה קרב סולם, כאשר מעל הזירה תהיה תלויה מזוודה ובה כל מסמכי השליטה בחברה. מי שזוכה בקרב – זוכה בחברה. כעבור שבוע נקבע גם כי אם מישהו מחברי הקורפורט מינסטרי יתערב בקרב – אוסטין זוכה בניצחון מיידי.
במלך הזירה וינס ניסה להחליף את שיין כשותף בסטיב בלקמן, בטענה כי שיין חולה, אך מצלמות GTV (זוכרים את זה?) חשפו ששיין בריא ולכן התוכנית נכשלה. אוסטין שלט (כמובן) רוב הקרב אך כאשר הוא סוף סוף הצליח לטפס על הסולם וכמעט להגיע למזוודה, באורח פלא היא התרוממה מעלה, מחוץ לטווח ההגעה של אוסטין. עוד קצת דאבל טים של המקמנס ולבסוף שיין הצליח להעיף את אוסטין (יחד עם וינס) מהסולם, לטפס למעלה ולקחת את המזוודה (שבאורח פלא ירדה חזרה לגובה נורמלי). וינס ושיין זכו בשליטה מלאה על החברה. דרך אגב, מעולם לא גילינו מי העלה והוריד את המזוודה.

“The End of an Era”

למחרת בראו, המקמנס חגגו את שליטתם המחודשת בחברה ואת נצחונו של טייקר (ושמירה על התואר) בערב הקודם. הם כמובן פיטרו את אוסטין מתפקיד המנכל והכריזו שהוא יורד לתחתית הסולם של המתאבקים בארגון. אבל לאוסטין עדין היו כמה קלפים בשרוול. מסתבר שהוא חשד שהוא עומד להידפק במלך הזירה, אז הוא נקט כמה צעדים מוקדמים. ראשית, הוא העניק לעצמו חוזה חדש, כולל העלאה בשכר וזכות לתקוף את וינס מקמן באופן חופשי. כמו כן, הוא דאג להבטיח לעצמו קרב על התואר ביום שאחרי מלך הזירה, כך שהמיין איבנט הערב יהיה אנדרטייקר מול סטיב אוסטין, על אליפות העולם, בקרב בו אסור לחברי הקורפוריישן להתערב אחרת טייקר נפסל ואוסטין זוכה בתואר. אוסטין ניצח את טייקר עם סטאנר וזכה בתואר הרביעי שלו.
טייקר ומקמן לא ישבו בשקט, והציבו לאוסטין אתגר לקראת הפיי-פר-ויו הבא, “Fully Loaded”. טייקר מול אוסטין, על התואר, בקרב First Blood. אך זה לא הכל. הקרב הזה גם יביא קץ למלחמה בין אוסטין למקמן. אם אוסטין מפסיד את התואר, הוא מתחייב לעולם לא לנסות לזכות בו שוב, אך אם אוסטין מנצח ושומר על התואר, מקמן מתחייב לעולם לא להתערב יותר בענייניו של אוסטין, בין אם בצורה ישירה או בצורה עקיפה. מדוע וינס מציע תנאים אלה? מכיוון שהמחשבה על אוסטין כאלוף עושה אותו חולה, מגעילה אותו ולכן הוא מוכן לקחת את הסיכון, העיקר שאוסטין לא יהיה אלוף. וינס אפילו מעלה את סכום ההימור ומכריז כי אם אוסטין ינצח, יותר לא נראה את וינס מקמן בכלל, לעולם!
בשבוע הבא קיבלנו את טקס חתימת החוזה, שכמו כל הטקסים מהסוג הזה הסתיימו בכך שהרע תוקף את הטוב, כך שהפעם טייקר ומקמן תקפו את אוסטין, ומקמן גרם לאוסטין לחתום על החוזה בדמו שלו (חשבתם שהקטע עם הוגאן היה מקורי? תחשבו שוב).
שבוע לאחר מכן, נתגלו סדקים בתוכנית של וינס, כאשר הוא הסתכסך עם אנדרטייקר והחל לחשוד בנאמנות שלו, לכן הוא החליט לקיים קרב בין טייקר ל-HHH (שהצהיר על נאמנות מוחלטת לוינס) והמנצח ביניהם הוא זה שייכנס לזירה עם אוסטין ביום ראשון. אוסטין החליט להפריע לחגיגה בצורה סימבולית, כאשר הוא שב והראה את החיבה שלו לכלי רכב בכך שנהג משאית התרמת דם לזירה ומבטיח לקחת דגימות דם מטייקר ומוינס. הוא קיים את הבטחתו בסוף התוכנית כאשר התערב במיין איבנט, הביא לניצחון בפסילה של טייקר וגרם לו ולמקמן לדמם, כהכנה לקרב האליפות הקרוב.
הגענו לקרב המכריע, Fully Loaded, First Blood. הקרב סבל מהפרעות חיצוניות רבות של וינס, שיין, ואפילו אקס-פאק שתקף את טייקר. לאחר כחמש-עשרה דקות אינטנסיביות ומלאות אקשן, אוסטין משתמש במצלמת טלוויזיה כדי להכות את טייקר, לגרום לו לדמם, לזכות בקרב, לשמור על התואר ולשלוח את וינס מקמן הביתה! אירוע זה הוכתר בצדק כסופה של תקופה מכיוון שהוא מהווה את נקודת הסיום הרשמית לפיוד של מקמן מול אוסטין (למרות שוינס הופיע בראו 24 שעות מאוחר יותר כדי להיפרד מהקהל).

שאריות

אמנם הפיוד הסתיים רשמית, אך תמיד נשאר, ולתמיד יישאר משהו מיוחד באינטראקציה בין סטון קולד סטיב אוסטין לוינס מקמן. אוסטין אישר למקמן לחזור כעבור כמה חודשים ועזר לו לזכות באליפות בקרב מול HHH. לפני רסלמניה 17 משחקי המוחות חזרו כאשר מקמן מינה את דברה, אשתו של אוסטין, כמנג´ר של רוק, יריבו של אוסטין. מי יכול לשכוח את לחיצת היד המפורסמת שהכתה את העולם בתדהמה ואת ההיל טרן באותה רסלמניה. לאחר מכן אוסטין הצטרף לאליינס ובגד בוינס (הפעם אוסטין היה היל ומקמן פייס) עד שהם חזרו לתפקידים המקוריים שלהם עם סיום הפלישה.

אפילוג

לא היה פיוד כזה בהסטוריה של ההיאבקות, וכנראה מעולם גם לא יהיה. היו ניסיונות לא מעטים לשחזר את הקסם, עם מתאבקים שונים ובוסים שונים, אך כולם נכשלו. הראשוניות, הדמויות והכתיבה הם אלה שהעניקו את אותו משהו מסתורי שהפך את הפיוד הזה למה שהוא. אכן, יש לפנינו מקרה מובהק של סינרגיה, בו השלם גדול מסכום חלקיו. הדמויות של וינס ושל אוסטין מעולם לא הצליחו יותר מאשר בפיוד הזה, וגם וינס רוסו ככותב מעולם לא הגיע להצלחה כמו שהייתה לו עם מקמן מול אוסטין. הפיוד הזה הזניק את WWF קדימה, הוביל אותה לניצחון מול WCW במלחמת הרייטינג, ועזר להחזיר את הארגון למקומו הטבעי ככוח המוביל בעולם ההיאבקות.